מאפייני הסיפור העממי

פתיחה וסיום - כל הסיפורים פותחים בנוסח שווה של פתיחה. "היה היה..." ונוסח דומה לה. נועד ליצור אוירה של מעשה מיוחד, ולהכניס את הקורא לסוד העניין. כל הסיפורים מסתיימים בסוף טוב.

שימוש בדו שיח - זהו אחד החוקים, הנובעים מהצורך להשפיע על המאזין. מכיוון שהמטרה היא לרתק את הקהל ולשתפו בעלילה- משנה המספר את קולו, ומשחק את שתי הדמויות הפועלות. לכן יהיו ביטויים כמו "אמר לה", "ענתה לו" ולא שימוש בדיבור עקיף כמו "היא סירבה לצאת".

הדמויות - בסיפור העממי תופענה בדרך כלל - שלוש דמויות (שלושה גיבורים). דמות אחת חיובית - בתפקיד : החכם , העני , הצדיק , הטוב וכדומה. דמות שנייה - שלילית בתפקיד : הטיפש , העשיר, הרשע וכדומה. דמות שלישית - נייטרלית , שתפקידה לפשר ולגשר בין שתי הדמויות.

קיטוב- נקרא גם בשם יסוד הניגוד , יסוד הקונפליקט בכל סיפור עם ישנם ניגודים רבים וקיצוניים. הם יכולים להיות ניגודים גילאייםבין זקן לצעיר , ניגודים מעמדיים וכדומה. הניגודים יוצרים מאבקים (קונפליקטים) בין הדמויות, בין המצבים ובין האירועים המתרחשים בסיפור. (שחור ולבן, יפה ומכוער, צודק וחוטא, וכו(

חזרה על משפטים/מילים - בסיפורים יש חזרות רבות של מלים, עובדות, מעשים וכו'. החזרות הרבות מארגנות את העלילה ותורמות לתחושת הזדהות והנאה של הקורא. החזרה גם מדגישה עניינים מיוחדים, במקום להרבות בתיאורים.

שימוש במספר שלוש או שבע - החזרות בסיפורים הן לרוב, משולשות: המלה, המצב, התכונה. לדוגמה: הנערה טובה, יפה וחכמה. המעשה כולו- חוזר 3 פעמים. המספר 3 הוא החשוב ביותר בסיפורי עמים. (מספרים נוספים בעלי משמעות - 5, 7, 12, 40).

שאלות רטוריות - המספר העממי משתמש באמצעי זה כדי להביא לשינוי הטון, להגביר את המתח בהשהיה, ולשמש כרמז לבאות ("ומה, אתם חושבים, הוא עשה" ? .

משחקי מילים - גם חוק זה נועד למשוך את תשומת לבו של המאזין אל המספר וסיפורו. בסיפור העממי יש ריכוז רב יותר של משחקי מלים, חריזה וכו', מאשר בכל סיפור אחר.

המוטיב העל-טבעי- הסיפור המתקבל על דעת העם, האהוב על הקהל והנמסר מדור לדור, יש בו מוטיבים עלילתיים, שאינם צומחים מן הטבע וההיגיון האנושי. סיפורים שעוסקים בעיקר בעניינים שאין להם אחיזה בניסיון המעשי של חושי- האדם, כמו: גלגול נשמות, הפיכת בעלי חיים לבני-אדם וכו' נשמרים בחברה האנושית יותר מכל סיפור ריאליסטי אחר